הגדרת קורא
ללא ספק, השימוש הפופולרי ביותר שאנו נותנים למילה זו הוא זה שמאפשר לנו לבטא אותו אדם שקורא, בין אם זה ספר, עיתון, מגזין, מסמך, בין שאר החומרים הסבירים לקריאה, ואשר יכול לעשות זאת בשקט ובקול רם, ובהקשרים שונים.
אדם שקורא טקסט כתוב ויש לו נטייה מיוחדת לקריאה
יש לציין כי תחושה זו של המילה משמשת בעיקר להתייחס לאותם אנשים שיש להם עניין חשוב בפעילות הקריאה, מה שמוביל אותם לקרוא ללא הרף את אותם יצירות או חומרים מעניינים.
לבדר את עצמך, ליידע את עצמך או ללמוד
בינתיים, לקריאה המתבצעת עשויה להיות בידור כמשימתה, זה המקרה הקודם; ניתן לעשות זאת כדי לברר את המציאות הנוכחית של המדינה בה אתה חי (דרך העיתונים), או ללמוד על נושא ספציפי.
“בן דודי חואן הוא קורא נלהב של ספרי מדע בדיוני, אנחנו תמיד נותנים לו אחד ליום הולדתו.”
עוזר פרופסור המלמד את שפתו באוניברסיטה
מצד שני, ביקום האקדמי, קוראים לקורא אדם שעובד כעוזר פרופסור, מלמד את שפתו באוניברסיטה זרה.
לא תמיד מדובר במורים פורמליים, אך בחלק מהמקרים הם סטודנטים מתקדמים המטפלים היטב בשפה של המדינה בה הם לומדים, ואז הם מקדישים את עצמם במקביל להוראת הגייה ודקדוק של ארץ מוצאם לאחרים. .
אנשי מקצוע המנתחים את מקורות הספר בהוצאה לאור
גם ב היקף העריכה אפשר למצוא את עצמנו עם השימוש בקורא המלים שכן בדרך זו אנשים שאחראים על ניתוח המקור המתקבל וגם על ייעוץ.
מכשיר אלקטרוני שקורא מידע
וקורא יכול להיות גם זה מכשיר אלקטרוני המשמש לקריאת מידעכלומר לשחזר אותו וכי הוא הוקלט בכלי תקשורת מסוימים.
ה קורא אופטי זהו סוג מיוחד של מכשיר המאפשר קריאת סימנים ותווים המכילים קוד.
קריאה, פעילות יומיומית המאפשרת לנו ללמוד
קריאה, שהיא הפעילות המבוצעת על ידי הקוראים, היא אחת הנפוצות ביותר שמציגים בני אדם בחיי היומיום שלהם, בין אם מהקריאה הפשוטה של הודעה שהם מוצאים תקועים על דלת ביתם, ומתריעה על תיקון משהו, עד לקריאה מצפונית של טקסט שיהיה חלק ממבחן הגמר בקריירה שהם לומדים.
במהלך הליך זה, האדם עובר ויזואלית בין היתר על מסמך, ספר, המורכב מסמלים לשוניים גרפיים, אותם יפרשו בזכות ידיעתם בשפה, ושאותם ישלבו אחר כך במבנה הקוגניטיבי שלהם.
לפני כמה מאות שנים יכולת הקריאה והכתיבה נועדה לחלק קטן מהאוכלוסייה שהיה זה שיכול היה לגשת לחינוך מכיוון שיש להם משאבים כלכליים.
למעמד העניים והשוליים לא הייתה אפשרות זו, ולדוגמה הם לא ידעו קרוא וכתוב.
מצב זה יכול להיות הפוך כאשר החינוך נעשה חובה וחינמי בעולם.
אותם אנשים שקוראים טקסט ואינם יכולים להבין אותו נקראים אנאלפביתים מבחינה תפקודית.
יכולתו של אדם לקרוא ולכתוב נרכשת בדרך כלל בסביבות גיל חמש, או קצת מוקדם יותר, ניתן ללמוד תחילה בבית, ואז להשתכלל עם כניסתו לבית הספר.
בחינוך הראשוני, הקריאות הנלמדות הן בסיסיות ופשוטות למדי, כלומר לפי גיל הקורא, עם התקדמות הלימוד, כמובן, הן הופכות מורכבות יותר, למשל, בבית הספר התיכון, תלמידים קרא טקסטים הדורשים הכשרה נפשית גדולה יותר והתפתחות קוגניטיבית ושלא יהיו מובנים לילד.
איננו יכולים להתעלם מכך שלמרבה הצער בימינו, טכנולוגיות חדשות, על היתרונות והחסרונות שלהן, גרמו לצעירים להשקיע פחות זמן בקריאה כיום מאשר אדם שבילה לפני מאה שנה.
כאשר הטלוויזיה, המחשב או הטלפונים הסלולריים לא היו קיימים, אנשים בילו את שעות הפנאי שלהם בקריאה, ואילו היום הם מוסחים על ידי צפייה בתוכניות טלוויזיה, או משחקים במחשבים או בטלפונים סלולריים.
