הגדרת זיכרון קולקטיבי
זיכרון הוא היכולת לזכור נתונים ואירועים. לתפקיד זה של האינטלקט האנושי יש מימד כפול: הפרט והקולקטיבי. מושג הזיכרון הקולקטיבי מתייחס לכל אותם היבטים שהם חלק ממורשת הקהילה. מונח זה קשור לתופעות הקשורות לדעת הקהל ואיתו באה לידי ביטוי המסגרת החברתית של הזיכרון המשותף.
מי שהשתמש במושג זה בפעם הראשונה היה ההוגה הצרפתי מוריס הלבווקס (1877-1945).
אנשים מאותו דור
למי שנולד באותה פרק זמן יש בדרך כלל זיכרונות דומים מאוד מהעבר. מקובל לשמור בזכרונם אילו משחקים הם שיחקו, איזו מוזיקה הם האזינו להם, או באילו סרטים צפו בצעירותם.
כל הדורות מאוחדים על ידי כמה חוויות החורגות מהמישור האישי. אלה שנולדו בתחילת שנות השישים בספרד זוכרים ככל הנראה פרקים מסוימים מילדותם ונעוריהם: הגעתו של האדם לירח, הטלוויזיות הצבעוניות הראשונות, משחק הגולות ברחובות או מוזיקה אופנתית בדיסקוטקים.
אין צורך לחיות חוויה שכל החברה תזכור אותה
אירועים מסוימים זכורים לכלל החברה למרות שלא היו ידועים ממקור ראשון. לאנושות כולה יש זיכרון של רגעים יחסית רחוקים בזמן, כמו השואה היהודית, המלחמה הקרה, נפילת חומת ברלין או ההתקפה על מגדלי התאומים.
העבר המרוחק הוא גם חלק מהזיכרון הקולקטיבי
ספרות, קולנוע וחינוך בית ספר מאפשרים לנו לקבל מושג גס על מה שקרה בשלבים אחרים של האנושות. כמו כן, בערים מסוימות ישנם סימני עבר: כנסיות או חומות בני מאות שנים, מוסדות מסחריים שהיו אבותינו, וכן רחובות וכיכרות עירנו שנבנו בתקופות אחרות.
מכסה מחדש
רעיון הזיכרון הקולקטיבי מורכב מכמה סעיפים והפניות:
1) התאריכים הספציפיים שזוכרים כל הקהילה (למשל, תאריך הקמת העיר או פרק היסטורי בעל רלוונטיות מיוחדת),
2) המונומנטים של מקום הם אינדיקטורים לפרקים ודמויות הסיפור
3) ספרות וקולנוע מעבירים מידע גם לחברה כולה (הרומנים של דיקנס מספרים לנו כיצד היא חיה בבריטניה הגדולה במאה ה -19 ובזכות המערב אנו יודעים מה היו ערי המערב התיכון בארצות הברית).
בקיצור, זיכרון קולקטיבי הוא יותר מסתם זיכרונות עבר, שכן איתו נוצרת זהותו של עם. ללא זיכרון קולקטיבי, קהילה מתעלמת משורשיה ומסורותיה. במילים אחרות, עם ללא זיכרון הוא עם ללא היסטוריה.
צילום: Fotolia - jiaking 1
