הגדרת אפידרמיס
ה עִלִית הָעוֹר זוהי השכבה השטחית ביותר בעור וכשמו כן היא ממוקמת מעל הדרמיס.
האפידרמיס הוא רירית השטח של הגוף, המכסה אותו כמעט במלואו, למעט פתחי הקרום והריריות שם הוא ממשיך ברקמת רירית הנקראת אפיתל.
מנקודת מבט מיקרוסקופית, הוא מורכב מתאים שטוחים המסודרים בצורת שכבות, שניים מהם נבדלים בעיקר, שכבה פנימית או עמוקה המורכבת מתאים פעילים בשכפול מתמיד ושכבה חיצונית המורכבת מ תאים מתים. התאים מתרבים בשכבה העמוקה ביותר של האפידרמיס ומשם הם עוברים לשכבות שטחיות יותר, מכיוון שהתאים מגיעים אל החוץ שהם ממלאים בקרטין עד שהשכבה השטחית ביותר או שכבת הקרנית מורכבת רק מתאים ללא אברונים בהם כל החלל נמצא תפוס רק על ידי קרטין. בתהליך טרנספורמציה זה, הקשרים בין התאים מוחלשים, מה שמעדיף את הנשירה שלהם, הנשירה ופינוי הדרך לתאים חדשים מהשכבות העמוקות יותר.
לאפידרמיס יש שינויים בעובי בהתאם למיקומה, בגובה כף היד וסוליית הרגליים מגיעה למידות המקסימליות שלה כדי לאפשר הגנה רבה יותר על אזורים אלה, באזורים כמו סביב העיניים היא פחות עבה.
לאפידרמיס חסרים כלי דם, אך הוא עשיר בקצות עצבים המקנים לו רגישות רבה. בשכבה העמוקה ביותר שלה נמצאים תאים הנקראים מלנוציטים שתפקידם לייצר פיגמנט הנקרא מלנין המעניק לעור את צבעו. מלנין מיוצר בתגובה לחשיפה לאור השמש, במיוחד קרינה אולטרה סגולה, תפקידו לשמש מחסום שאינו מאפשר מעבר של קרינה זו לעור, עם חשיפה גדולה יותר לאור השמש יהיה ייצור גדול יותר של מלנין אשר לייצר פיגמנטציה או כהה של העור.
במחלה המכונה לַבקָנוּת קיים מום מולד המוביל לכך שלא נוצר מלנין, ולכן העור, השיער וקשתית העין בהירים מאוד, יתכן גם שהרס המלנוציטים המתווך על ידי מערכת החיסון מתרחש, מה שמוביל לדיגמנטציה של עור הגורם להפרעה המכונה ויטיליגו.
