הגדרת תנועה ספרותית
הספרות וההיסטוריה שלה נלמדות מנקודות מבט שונות. מקובל להציג מחברים בתוך ז'אנר מסוים: נרטיב, שירה, תיאטרון. ספרות נלמדת גם לפי זמנים או תקופות (תור הזהב הספרדי, הפריחה הספרדית-אמריקאית וכו '). אפשרות אחרת היא הכרת הספרות באמצעות ניתוח תנועות ספרותיות.
תנועה ספרותית מורכבת מקבוצת מחברים עכשוויים שחולקים כמה חששות (נושאים, סגנון, רעיונות ...). המונח תנועה ספרותית נקשר לעתים קרובות לאיזמים כביכול. איסמו הוא סיומת שמשמעותה דוקטרינה או מגמה ומשמשת בתחום האמנות. ישנם אסמות רבות בספרות: סוריאליזם, ריאליזם, נטורליזם, דאדאיזם וכו '.
גם רעיון התנועה הספרותית וגם מושג האיסם כתורת פועלים כמונחים נרדפים. לתנועה הספרותית יש שם ספציפי (עם הסיומת ism או בלי) כאשר קבוצת סופרים חולקת את אותה תקופה וסדרה של חששות. דוגמה טובה היא רומנטיקה. זה קם כתגובה לריאליזם כאשר קבוצת סופרים החלה לנטוש את החששות והרעיונות של הריאליזם ושילבה רוח מחודשת; עם נושאים חדשים, סגנון יצירתי יותר ואידיאלים עם מימד אחר.
אותה תנועה ספרותית עשויה להיות מקבילה באמנויות אחרות. כך היה גם ברומנטיקה, שהתבטאה בציור או במוזיקה. באופן זה, הרומנטיקה ביטאה את תחושת העידן והביטוי הזה חורג מביטוי אמנותי קונקרטי.
רעיון התנועה הספרותית שימושי לסידור והבנה טובה יותר של יצירות ספרותיות. זוהי מערכת סיווג המאפשרת להבין את המחברים בתוך הקשר תרבותי. לסיווגים יש בעיות מסוימות בכל הנוגע לפרשנות שלהם. הבעיות באות לידי ביטוי כאשר מבקרים וחוקרי ספרות רואים שלתנועה ספרותית יש מגמה חדשה (אנחנו מדברים על מודרניזם ופוסט מודרניזם, של ריאליזם וניאורליזם). הוויכוח הטכני של מומחים אופייני לאינטלקטואלים ולחוגים אקדמיים ובדרך כלל אינו מעניין את הציבור הרחב.
המושג תנועה ספרותית מרמז על מציאות ברורה. שכל מחבר שייך לזמנו שלו ובו יש ערכים ותחומי עניין משותפים, ולכן טבעי שיש כיוון אקספרסיבי משותף. אין זה אומר שכל ביטוי ספרותי נמצא בתוך תנועה, מכיוון שיש מחברים הקשורים לאיזם, מגמה או תנועה.
