הגדרת אפיסטמה
אפלטון הוא אחד המורים הנלמדים ביותר לפילוסופיה באוניברסיטאות. הפילוסוף היווני הוריש לנו מחשבה שיש בה מושג חשוב מאוד: אפיסטמה. בהקשר של התיאוריה האפלטונית, האפיסטמה היא ידע אמיתי, המפתח להשגת אמיתות הדברים, כלומר מהותם של רעיונות.
עבור אפלטון, האמת נמצאת באותו עולם רעיונות שהוא המודל של העולם הגיוני. הסביבה החומרית ברורה, משתנה, מושחתת ומבלבלת. עולם הגיוני זה ידוע באמצעות דוקסה, או מה זהה, דעה. עם זאת, יש הבדל חשוב מאוד בין דעה לדוקסה. אפלטון רואה בכך סיכון להסיק מסקנות כלליות מהדוקאזה לכאורה.
דוקסה ואפיסטמה
הפילוסוף הרהר בשאלה זו דרך מיתוס המערה בו הוא מראה שחוכמה אמיתית אפשרית רק כשמגיעים לאור הרעיונות. הדוקסה כוללת שתי צורות ספציפיות: דמיון ואמונה.
אפלטון מבקר את הסופיסטים, ההוגים שלא היו פילוסופים במובן המחמיר, אלא רטוריקים ומורי המילה שאינם מונחים על ידי חיפוש האמת אלא על ידי שכנוע. זו דוגמה לדוקסא ברצון להגן כאמת על תזה שאין לה את העקרונות הדרושים כדי להגן על עצמה ככזו.
אפלטון מאשר כי הגוף הוא בית כלא לנפש. והנשמה באה במגע עם עולם הרעיונות אחרי המוות.
אפיסטמה לפי אריסטו
אריסטו היה תלמידו של אפלטון, ובעוד שמחשבתו של מורו התאפיינה באידיאליזם, מחשבתו של מחבר "המטאפיזיקה" הייתה מציאותית. במקרה שלו, אריסטו סבור כי האפיסטמה היא אמצעי הידע לגישה למציאות באמצעות ההפגנה. כלומר, האפיסטמה מתחברת למהות הידע המדעי שמטרתו לספק נתונים מראיות אובייקטיביות.
אריסטו גם נותן ערך רב לידע שנרכש באמצעות ניסיון ומידע המתקבל דרך החושים.
תמונות: iStock - Grygorii Lykhatskyi / traveller1116
