הגדרה של עולם תחתון
בפקודת ה מיתולוגיה יוונית, כפי שמכונה סט האמונות והאגדות שבידי היוונים הקדמונים, עוֹלַם הָתַחְתוֹן, הוא המונח שמייעד את ממלכות שונות הממוקמות מתחת לאדמה, או כישלונות מעבר לאופק, בו האמינו היוונים.
מיתולוגיה יוונית: המקום אליו הלכו נשמות המתים שנשלטו על ידי האל האדס, והורכב מממלכות שונות
אם אנו מחפשים מושג שווה ערך לזמנים אלה, זה מה שאנו מכנים בפופולריות מעבר, לאן מאמינים שנשמתם של אנשים הולכת ברגע שהם נפטרים.
בין הממלכות הפופולריות ביותר הם: האי של הקדוש ברוך הוא (במקום הזה של העולם התחתון הנשמות נהנו ממנוחה מושלמת ברגע שמותו של האדם התרחש), שדות אליזיאן (במקום קדוש זה חיו נשמותיהם של גברים סגוליים ולוחמים אמיצים וגיבורים קיום מלא ובהקשר שהתגלה גם כ אידילי: נופים שבהם יש בשפע ירוק ופרחים), שְׁאוֹל (האדס המפורסם הוא המשכן אליו עוברים כל בני התמותה, כלומר זהו מקום המנוחה שלהם ברגע שהם יצאו מהקיום. על פי האמונות היווניות, מעט מאוד בני תמותה הסכימו לצאת ממקום זה של העולם התחתון) אבנית (במונחים של ימינו, טרטרוס הוא המקבילה ל- גֵיהִנוֹם, זה היה מקום בו שררו ייסורים וסבל).
האזכור העתיק ביותר שקיים בעולם התחתון היווני נמצא בעבודות איליאדה והאודיסיאה של הסופר הומר; גַם Hesiod ו Virgil הם הזכירו זאת בכתביהם.
כמו כן, הבולט הפילוסוף היווני אפלטון הוא הזכיר את העולם התחתון ששילב את נושא משפט המתים שנוהג ממש שם; לאחר שהאדם מת, רוחו הוקצתה לאחת הממלכות שהוזכרו לעיל, אל השדות האליסיים הגיעו המבורכים, טרטרוס הארור ושאר את שאר הרוחות.
יש לציין כי כמה עמים ביוון העתיקה טענו כי הם מחזיקים בכניסות שהובילו אותם ישירות לעולם התחתון ואף הציבו טקסים מיוחדים לטובתם.
האדס היה האלוהות היוונית שהופקדה על סמכותו וממלכתו של העולם התחתון.
הוא היה בנם הבכור של הטיטאן קרונוס וריא, ואחיהם של זאוס ופוסידון, איתם הוא מתאגד להביס את אביו, ומאוחר יותר, לאחר שהשיג זאת, האחים מחלקים את סמכותן של הממלכות השונות.
דתות מונותאיסטיות ואמונות אחרות מתהדרות גם במקומות שאליהם נשמות המתים הולכות: גן עדן, גיהנום או טיהור.
הדתות השונות שקיימות ועדיין שורדות בעולם, אלה שנחשבות אליליות, ואלו שאינן, אשר במקרה הן הנציגות ביותר בשל מספר עצום של נאמנים שהן מחזיקות, כך הוא המקרה של הנצרות, האיסלאם, ו ביהדות, יש אמונות ואידיאולוגיות ספציפיות ביחס למקום שאליו אנשים הולכים ברגע שהם מתים, לעזאזל, לשם כביכול אנשים שביצעו הרבה רוע בחיים, או גן עדן, שאליו הם הנחשבים הם עשו טוב למען אחרים החיים ומתוגמלים במקום קרוב לאלוהים.
מאותו הרגע שהאדם הבין את נושא המוות, כלומר את סופיותו בעולם הזה, וכי זה בלתי נמנע לכולם, אין בני אלמוות בקרב גברים, אגב, הוא התחיל לחפש תשובות ולחשוב על האפשרויות שהיו מאחוריו, ליתר דיוק מה עומד מאחוריו, אם היה משהו, ואם היה כפי שרוב האמונות שוקלות, לאן נעלמות הנשמות, הטובות, הלא טובות והרעות, וזה ככה זה שלכל אחד מקום חשב ונמצא.
איש בחיים לא יודע מה קורה באותו מימד אחר, בחיים שלאחר המוות, שעליו מדברים ונכתבים כל כך הרבה, אך כמובן, ניתן לדעת זאת רק על ידי חי אותו, למשל, רוב השאלות ש נאמרות הן הנחות ואמונות שדתות והצעות אמונה שונות החליטו להאמין ולכפות על המאמינים.
קונוטציה אפלה ומסוכנת
לגבי העולם התחתון היו שיקולים שונים, חלקם חיוביים ואחרים שליליים, תלוי בזכוכית איתה נצפו, בכל מקרה התפשט השיקול השלילי לגבי העולם התחתון, שהיה מקום מלא בחושך, רעות, במפלצות, קשורה במיוחד למסוכנות, בין היתר.
