הגדרת דמיון
הדמיון נקרא אותה פקולטה לתודעה המאפשרת לנו לייצג בה דימויים של דברים אמיתיים כמו גם אידיאלים. דמיון מורכב מתרגיל הפשטה מהמציאות הנוכחית ובהנחה זו המקום בו יינתנו בעיקר פתרונות לצרכים, רסן חופשי של רצונות ופרויקטים הפך למציאות, העדפות, בין היתר. הפתרונות יהיו מציאותיים פחות או יותר על פי האפשרויות של מה שנדמה כאמיתי או סביר. אם ניתן להשיג את הדמיון הזה בקלות, אז זה ייקרא מסקנה, אבל אם להפך הוא לא, זה יקרא פנטזיה.
חיבור חזק להווה
הדמיון, בעצם מה שהוא עושה הוא לייצג חוויות, אירועים חיים, אירועים שעוברים בעכשיו, או באופן חזותי, שמיעתי, מישוש או חוש הריח, בעוד שהאירועים העתידיים שאולי יתרחשו ושנדמיינים הם שאתה חווה אותם בזמן שלך דמיון גם עם פוטנציאל אדיר, כמעט כאילו אתה חי אותם. במילים אחרות, המוח לוקח בעיקר אלמנטים, היבטים ואנשים מחיי אמיתיים ויומיום ומתאים אותם למציאות דמיונית חדשה.
בדמיונו של כל אחד, כל הדמויות, האובייקטים, הרגשות, בין היתר, הנציגים ביותר עבור האדם יופיעו מיוצגים באופן כללי והם אלו שבסופו של דבר מעוררים את העניין שלהם ביותר, כלומר במקרים הגרועים ביותר שאנו נוטים לדמיין דברים מכוערים, מחרידים, דוחים; לרוב, מנגנון הדמיון יבקש לדמיין את הדברים האהובים, המיוחלים. לדוגמא, מי שלאורך חייו העריץ אמן מסוים, בוודאי, כשיניח לדמיונו לעוף, הוא ימצא את עצמו בו מייצג מצבים מאוד שמחים בהם הוא מופיע עם נושא זה ראוי להערצתו.
אך מצד שני, הדמיון יאפשר לנו גם להגיע למסקנה לגבי מצב כלשהו.
מכיוון שלדוגמה, חבר מספר לנו על סיטואציה שהוא גר ברחוב, ואז, באותו זמן שאנחנו מקשיבים לסיפור שלו, נלך לחפש ייצוגים חזותיים שונים השוכנים בחוויה שלנו שיאפשרו לנו להתקרב אחרת מסקנות לגבי העובדה שהוא אומר לנו.
דמיון אצל ילדים
אף על פי שאין שלב או רגע בחיים בהם ניתן לחור את הדמיון, אך עלינו לומר כי לפעולה זו של הנפש הנפוצה כל כך בקרב אנשים ישנה פעילות גדולה במהלך הילדות. זה לא שמבוגר לא מדמיין דברים רחוקים מזה, למעשה הוא גם עושה את זה עם אותם נושאים שיש לו כפרויקטים או כרצונות ורוצה שהם יתגשמו, ואז בזמנים מסוימים הוא מדמיין אותם, עם זאת, אנחנו לא יכולים הימנע מילדים שהם מקדישים זמן רב לדמיין, במיוחד לפנטז.
תמימות ואותו חופש בלתי מוגבל איתו מתפתחים ילדים, ללא ספק תורמים לתת דרור לדמיונם ללא בושה ופתיחות. זאת אומרת, לילד אין את הגרד שיש למבוגרים לעיתים קרובות ואז זה מצטבר כשזה מגיע לא לעכב את עצמם ולהתחיל לדמיין. אפילו ילדים יוצרים לעיתים קרובות חברים דמיוניים איתם הם מקימים יחסי חיבה חזקים מאוד, ובאים לראות אותם אמיתיים כאילו הם עשויים בשר ודם.
בינתיים, אצל מבוגרים, במיוחד אצל מי שהכי מימש את דמיונם בפועל, רבים נוטים לקחת נטייה זו כסימן לחוסר בשלות, גם אם באמצעותה הם מייצרים שאלות יעילות ומספקות מאוד. לאחר מכן, שיקול זה מסתיים לעיתים קרובות בסטיגמה של האדם ואז יכול להופיע דיכוי הדמיון.
מעבר למה שהועלה, עלינו לומר שדמיון הוא סגל חשוב ביותר במוחנו וזה נהדר שנשתמש בו בכל עת בחיינו, כי זה עוזר לנו לשמור עליו פעיל וגם בגלל שדמיון לפרויקטים מתגשם, בין היתר, לעזור להשקיע בצורה חיובית יותר על החיים.
בסופו של דבר, הדמיון ממלא תפקיד מהותי וקובע בהבנת החיים. מכיוון שאנחנו יכולים להבין ולהבין אובייקטים, מערכות יחסים ולקבל שיפוט ערכי משוער פחות או יותר, ואם לא הייתה לנו אפשרות זו, בהחלט יהיה לנו קשה יותר לפעול בחיים.
כמו כן, על ידי הדמיון הוא מייעד את החשדנות חסרת הבסיס ואת הקלות שיש למישהו ליצור או להקרין רעיונות חדשים..
