הגדרת כדור
התיבה בה מופיע רישום שבו סיפור מסופר מכונה ויניטה. לפיכך, הוויניטה היא פורמט של הנרטיב הגרפי בו משולבים שני אלמנטים: ייצוג רישום וטקסט הסבר. האדם שמייצר יצירות מסוג זה ידוע כקריקטוריסט, אך משתמשים גם במונחים אחרים כמו גרפיקאי, קריקטוריסט או מאייר.
באשר למקור המונח, יש להציב אותו בימי הביניים בצרפת. באותה תקופה, מעתיקים וסופרים קישטו כמה מדורי ספרים ברישומים שבהם הופיעו אשכולות וגפנים ואלמנט נוי זה היה ידוע במילה vignette, שפירושה vignette.
לסיפורים המסופרים במתכונת זו שתי אפשרויות
1) קריקטוריסט שהוא בו זמנית מספר סיפור ו
2) קריקטוריסט ומספר סיפורים נפרדים שעושים עבודות יצירה משותפות.
בכל מקרה, יש למקם את הקריקטורה במסורת העיתונאית, כמו גם בתרבות הקומיקס.
בהומור גרפי
ברוב העיתונים יש לפחות קטע אחד המוקדש להומור גרפי. היוצר מציג סיפור קטן הקשור להווה בקריקטורה. בקשר לתוכנו, זה לא בהכרח צריך להיות הומוריסטי, אך בדרך כלל יש אלמנט של אירוניה וביקורת חברתית. זהו פורמט המכוון לקהל המבוגר ובכוונה להציע נקודת מבט לא טיפוסית של המציאות.
לקריקטורות ההומור הגרפי של העיתונים יכולות להיות גישות אחרות. לפיכך, חלקן מכוונות לילדים, אחרות בעלות תוכן חריף או קשורות לספורט. ללא קשר לנושא שלהם, ניתן להציג סרטים מצוירים עיתונאיים באיור יחיד או גם בכמה ובמקרה האחרון הם נקראים רצועות קומיקס.
בתרבות הקומית
לקומיקס שני רקעים היסטוריים. בימי קדם היו כבר איורים שסיפרו סיפור קטן, ההירוגליפים המצריים. בעולם ימי הביניים יש גם תקדים נוסף, מזבחות ימי הביניים. ניתן להבין את אחד והשני ככדורים הראשונים.
החל מהמאה השמונה עשרה החלה מסורת העיתונות הכתובה, בה החלו להשתלב ציורים בהם סיפורים על המציאות מסופרים. במאה העשרים הופיע פרסום חדש, הקומיקס, באירופה ובאמריקה. המונח ששימש בתחילה היה קומיקס ועם חלוף הזמן הם הפכו לתופעה המונית.
במקור, פרסומים אלו כוונו לילדים ולצעירים וסיפורי גיבורי-על התייחסו, אך לאט לאט הופיעו פרסומים לכל הקהלים ובעלי נושאים שונים (פוליטיים, חברתיים, ארוטיים וכו '). למרות שניתן לנתח את תכני הקומיקס מכל מיני נקודות מבט, יש אלמנט שנשמר, השימוש בוויגרט.
צילומים: Fotolia - Ratoca / macrovector
