מהי חופש פולחן »הגדרה ומושג
המכונה גם חופש דת, הוא נחשב לזכות יסוד. זה מורכב מהיכולת לבחור כל סוג של אמונה דתית, כמו גם מהאפשרות שלא לבחור בשום דבר ולהכריז על עצמו כאתאיסט או אגנוסטי.
מדובר בהכרה שיש לכבד כל אדם בזכות אמונותיו ומנהגיו הדתיים. זה מרמז על כך שאף אחד לא צריך להיאלץ לוותר על אמונותיו, או להיות קורבן לאיזושהי כפייה בעניין זה.
דמוקרטיה וחופש פולחן
דמוקרטיה כפי שאנו מבינים אותה כיום היא מציאות עדכנית יחסית, מכיוון שמקורותיה הקרובים ביותר היו במהפכה הצרפתית בשנת 1789. דווקא בהקשר היסטורי זה הוכרזה הצהרת זכויות האדם ושל האזרח. טקסט זה מדגיש רעיון בסיסי, חופש. במובן זה, חופש מובן כאפשרות לעשות כל מה שאינו פוגע באחרים.
ברור שתפיסת חופש זו יכולה להיות מוקרנת על אמונות דתיות.
אי כיבוד רעיונות דתיים מרמז על התנגדות לחופש הביטוי, היבט מהותי בכל מערכת פוליטית דמוקרטית. יש לציין כי דמוקרטיה מבוססת על שוויון של כל הפרטים, ובמקביל, על רעיונות הריבוי והסובלנות. במובן זה לא תהיה ריבוי או סובלנות אם לא ניתן היה לבטא אמונות דתיות בפומבי בחופש מוחלט.
חופש הפולחן הוא זכות יסוד שעדיין אינה מציאות ברחבי העולם
בהצהרה האוניברסלית על זכויות האדם משנת 1948, במיוחד בין הסעיפים 18 ל -21, נאמר שיש לכבד את דתו של הפרט, בין אם בתחום הפרטי או הציבורי. כמו כן, מוכרת הזכות לשנות דת.
במשך מאות שנים האינקוויזיציה רדפה אחרי כל מי שנהגו באמונותיהם הדתיות המתנגדות לקתוליות. מי שהאמין בתורות שאינן מוכרות על ידי הכנסייה והביע אותן בפרטיות או בציבור, נחשב לכופר וניתן היה להישפט ולהענישו על כך (העונש הרגיל לכפירה היה נידוי).
המשרד הקדוש או האינקוויזיציה החלו את דרכם באירופה בימי הביניים והגיעו לבסוף לאמריקה הלטינית
אם ניקח את ההיסטוריה של מקסיקו כנקודת התייחסות, היא מאופיינת ביחסים המתוחים בין הכנסייה למדינה (מלחמת קריסטרו בין 1926 ל -1929 היא דוגמה מובהקת למאבק הכוחות בין דת לפוליטיקה).
במדינות הדמוקרטיות המערביות של ימינו חופש הפולחן אינו מהווה עוד בעיה מכיוון שכל הטקסטים החוקתיים מדגישים את הצורך לכבד כל דוקטרינה דתית. עם זאת, דיכוי מסיבות דתיות הוא מציאות במדינות כמו צפון קוריאה, פקיסטן, סומליה, אפגניסטן, סוריה או סודן.
ההערכה היא כי יותר מ -200 מיליון נוצרים נרדפים ברחבי העולם.
צילום: פוטוליה - ניקיטייב
