הגדרת פיזיולוגיה
ה פִיסִיוֹלוֹגִיָה זהו המדע המופקד על תיאור האופן בו פועלים האיברים ומערכות שונות של יצורים חיים, כמו גם הרקמות המרכיבות אותם. הוא מהווה את אחד מעמודי התווך הבסיסיים של מדעי הרפואה.
מקורו של מילה זו בשפה היוונית, physis: טבע י סמלי לוגו: סטודיו.
חקר הפיזיולוגיה מאפשר לתאר את התהליכים השונים המתרחשים בתנאים רגילים ברקמות בריאות. תפקוד לא תקין או המנגנונים המובילים למחלה, או נלווים אליהם, תואמים מדע אחר, פתופיזיולוגיה.
בסיס הפיזיולוגיה
תאר כיצד כל מבנה בגוף פועל, מהרמה המיקרוסקופית לרמה המקרוסקופית. זה גם מאפשר לדעת כיצד המבנים השונים מתקשרים זה עם זה כדי להשיג תפקוד תקין בכללותו.
מצב שיווי משקל זה בו הכל עובד בצורה הרמונית מכונה הומאוסטזיס.
על מנת להגיע להבנה טובה של הפיזיולוגיה, יש צורך לשלוט במושגים של מבנה מיקרוסקופי (היסטולוגיה) ומקרוסקופי (אנטומיה) של איברים ומערכות, כמו גם את ההרכב והתהליכים הכימיים המתרחשים בהם (ביוכימיה).
הפיזיולוגיה נולדת מסקרנותו של האדם לדעת כיצד פועל הגוף, ניתן לאתר את מקורו עוד כאשר היפוקרטס העלה את התיאוריה ההומורלית שלו שהסבירה כיצד פעלו הנוזלים השונים ואת תוצאות השינויים שלהם
כמה תיאוריות שאנו שומעים עד היום כמו צ'י, אנרגיה וכוח חיים, אינן אלא דרכים לנסות לתאר את תפקוד הגוף על סמך הידע והאמונות של תרבויות קדומות.
מהמאה השמונה עשרה, כאשר חקר האנטומיה החל לעלות, הפיזיולוגיה החלה להתפתח, על פי העיקרון של גתה שקבע כי "לתפקד בצורה בפעולה”.
בניגוד לאנטומיה, בהתבסס על תצפית, הפיזיולוגיה החלה לעשות את צעדיה הראשונים על סמך מחקרים, והשיגה את תגליותיה הגדולות ביותר כאשר הושגה שיטת השיטה המדעית.
במשך המאה התשע עשרה מציג קלוד ברנרד הצרפתי את הגדרת הפיזיולוגיה המגדירה אותה "הכרת הגורמים לתופעות החיים במצב תקין”. ידע זה הושג בתחילה במודלים של בעלי חיים, כך שבתחילה דובר על פיזיולוגיה של בעלי חיים שעקרונותיה הוחלפו לבני אדם. נכון לעכשיו, ההתקדמות אפשרה למחקרים פיזיולוגיים לקבוע את תפקודם המדויק של איברים ומערכות אנושיים, ובכך הציגו פיזיולוגיה אנושית.
