הגדרת דיני לחימה
בנסיבות יוצאות דופן לא די בסדר המשפטי המקובל כדי לשמור על הסדר החברתי. בציפייה שמצב חירום עלול להתרחש, מרבית החוקות הלאומיות כוללות אפשרות להכריז על חוק צבאי. הצהרה זו מעניקה סמכויות יוצאות דופן למשטרה ולכוחות המזוינים כדי שיוכלו לנהל צדק ולשמור על הסדר הציבורי.
כקריטריון כללי, המקרים בהם ניתן להחיל דיני לחימה הם מצבים של סכסוך מלחמה או מרד חברתי. אפשרות זו הנחשבת במערכת המשפט נועדה להתמודד עם מצבים של אלימות קיצונית שבהם צדק רגיל לא יהיה מועיל לבלימת הסכסוך שנוצר.
חלק מההשלכות שלה
כקריטריון כללי, כאשר מוטלים דיני לחימה יש הגבלה זמנית או השעיה של חלק מהזכויות שמערכת המשפט מבטיחה לאנשים. במקרים מסוימים יש בחשבון שההנפקה של דיני הלחימה מאפשרת משפטים מסכמים מאוד ועונש מוות עשוי אף להיות מורשה באופן חריג.
אחת ההשלכות של החוק האמור היא שהרשות השופטת מפסיקה להיות בידי השופטים לעבור למערכת הצבאית, שכן מי שמחליט מה לעשות במקרים אלה הוא בית משפט צבאי.
בקיצור, אפשר לומר שחוק הלחימה מרמז על הטלת מערכת צבאית על חיי האזרח.
מצבים אחרים בהם ניתן לנקוט צעדים חריגים
מנקודת מבט משפטית, שוקלים סדרה של מצבים לא טיפוסיים, המכונים גם משטרי חריגים. חוק הלחימה הוא האמצעי החריג ביותר הקיצוני, מכיוון שהוא מובן כשווה ערך למצב מלחמה. נסיבות אחרות לא שגרתיות אך פחות חמורות הן מצב האזעקה, מצב החירום ומצב המצור. בכולם, לממשלת אומה יש לגיטימציה להשעות זמנית חלק מזכויות היסוד של האזרחים.
ניתן להכריז על מצב הבהלה בכל השטח הלאומי או בחלק ממנו כאשר יש שינוי חמור בחיים בחברה, כמו אסון טבעי, מגיפה או שביתת שירות ציבורי.
ניתן להכריז על מצב החריג גם כאשר יש שינוי במימוש החופשי של זכויות וחירויות האזרחים ובתפקוד הרגיל של הסדר הציבורי. דוגמה להצהרה זו תהיה באותו מקרה בו איימו על נציגי הריבונות העממית.
ניתן להכריז על מצב מצור כשיש התקוממות עממית או פעולת כוח כנגד הסדר החוקתי.
צילום: פוטוליה - לוסיאן מילאסאן
