הגדרה של מדיה אורקולית
אנו קוראים בשם מדיה אורקולית להם כלי תקשורת המונים הפונים לשימוש בחושי הראייה והשמיעה להעברת המסרים שלהם. כלומר המדיה האודיו-ויזואלית לשלב תמונות וסאונד ולמקרה המקלט יכול לראות ולשמוע את ההודעה המדוברת. בין המדיה האודיו-ויזואלית הבולטים הם טלוויזיה, קולנוע ואינטרנט, שהצטרף לקטגוריה בעשורים האחרונים.
יש לציין כי המדיה היא אותם מכשירים שניתן לציין מהם את תהליך התקשורת.
אין ספק ששילוב הצליל בקולנוע בשנת 1920 הוא שסימן את תחילתו של השילוב הזה. כידוע, עד לאותו הרגע היה ניתן לראות רק תמונות באמצעות האמנות השביעית, הידועה בכינויו הקולנוע השקט, ששחקנים כמו צ'רלס צ'פלין נעשה כל כך פופולרי. המקסימום שנעשה במובן זה עד אז היה הצגת תזמורות חיות שהעלו את הסרט האילם למוזיקה וכך העניקו לו צליל.
בינתיים, שני היקומים הללו שהתאחדו, דימוי וצליל, יביאו ריבוי חידושים וגם מושגים חדשים. לדוגמא, פעולת שילוב הצליל עם התמונה נקראת בשם הַרכָּבָה.
ניתן לצלם גם את הצליל וגם את התמונה על מדיות שונות, כגון קלטת, DVD, CD, בין היתר, המאפשרים בדיוק לאחסן אותם בו זמנית.
כאשר תמונה וצליל מתאחדים, תיווצר מציאות חושית מקורית שתפעיל ניסויים שונים כגון: השלמה (שכן כל אחד תורם את הייחודיות שלו), הרמוניה (תמונה נלווית תתאים לכל צליל) וחיזוק (כי המשמעויות שכל אחד מהם אחד מבטא את עצמו משופר על ידי השילוב).
