הגדרה של הקלה באוקיאנוס
התבליט הוא מכלול הצורות שמשטח האדמה מציג. עם זאת, במעמקי האוקיאנוס ישנם גם שינויים בשטח והם ידועים כקלה באוקיאנוס.
קונפורמציה והפצה של התבליט האוקיאני
הדינמיקה של השכבות הפנימיות של כדור הארץ מקורן הן בהקלה היבשתית והן באוקיאנוס. הרים, רכסים, גבעות, מישורים או מישורים הם דוגמאות להקלה יבשתית.
בתבליט התת ימי מופיעים גם תאונות גיאוגרפיות. צורות מעוגלות, מישוריות ושיפועים עדינים שולטים בהם. מצד שני המדפים היבשתיים נמצאים בעומק הים והם החלקים של היבשת שנמשכים מתחת למים עד שהם מגיעים ל 200 מטר עומק.
אזורי הרחצה או אזורי הרחצה משתרעים במקום בו מסתיים המדף היבשתי ומגיעים לאלף מטרים לערך. ואז מגיעים אזורי התהום, שבהם שורשים מרבצים שמקורם אורגני (שטחים אלה נעים בין 1,000 ל -5 מטר). לבסוף, יש את התעלות הימיות, שהן המעמקים הגדולים ביותר מהסוג האוקיאני.
ההקלה האוקיאנית השתנתה לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ
ניתן לומר כי האבולוציה הזו מתחילה כשמסה יבשתית נשברת על ידי הכוחות המושכים אותה לכיוונים מנוגדים. זה גורם לשקיעה של האזור ולהיווצרות עמק אוקיאני ובמרכזו רכס (רכסים אלה הם רכסי הרים גדולים והם תוצאה של תנועות לוחות הקרום האוקיאניים).
על קרקעית האוקיינוס יש גם פעילות געשית
הרי געש אינם ייחודיים לפני האדמה. למעשה, ישנם הרי געש תת קרקעיים וחלקם פעילים. הר געש פעיל מתחת למים עלול לעורר צונאמי.
ההתפרצויות של הרי געש מתחת למים חזקים מאוד והשפעותיהם עלולות להיות הרסניות (חלק מהרי געש אלה יכולים ליצור איים חדשים). מצד שני, להרי געש מתחת למים יש מחזורים קבועים ובשל כך הם יכולים לחולל שינויים באקלים של כדור הארץ.
עד כה נצפו מעט מאוד התפרצויות געש, אך מדענים מאמינים שבעתיד תופעה זו תאפשר לנו להבין טוב יותר את התפתחות התבליטים האוקיאניים.
צילומים: Fotolia - Shin / Beshencev
