הגדרת חינוך בסיסי
ניתן לומר בקלות כי חינוך בסיסי הוא החינוך החשוב ביותר שאדם מקבל מכיוון שהוא כזה שמאפשר לו להשיג ידע יסודי שממנו ניתן להעמיק את חושם האינטלקטואלי והרציונלי. חינוך בסיסי הוא חלק ממה שמכונה חינוך פורמלי, כלומר סוג החינוך המאורגן ברמות או בשלבים, שיש לו יעדים ברורים ונלמד במוסדות המיועדים במיוחד (בתי ספר, מכללות, מכונים). אמנם ייתכן שגם ילד יקבל ידע בסיסי ממורה דרך או אפילו ממשפחתו שלו, אך בית הספר הוא תמיד האחראי העיקרי להעביר לרוב האוכלוסייה את מה שנחשב לידע בסיסי והכרחי.
נוכל להצביע כאלמנטים הייחודיים ביותר בחינוך הבסיסי על שני סוגי ידע: מצד אחד אלה שקשורים לפיתוח מיומנויות קריאה והבנה, כלומר קריאה וכתיבה. מצד שני, חינוך בסיסי או יסודי מוקדש גם להוראת פעולות מתמטיות בסיסיות כמו חיבור, חיסור, כפל וחילוק. זה נחשב שמתוך שילוב ראשוני זה של ידע, האדם יכול להתחיל לתקשר הרבה יותר טוב עם שאר החברה, כמו גם לפתח את היכולות האינטלקטואליות וההגיוניות שלו.
ארגון החינוך הבסיסי משתנה ממדינה למדינה וגם במקומות מסוימים חינוך בסיסי ציבורי אינו זהה לחינוך בסיסי פרטי. באופן כללי, חינוך בסיסי או יסודי מתחיל בסביבות גיל שש ונמשך עד שתים עשרה או שלוש עשרה שנים לילד, ובשלב זה עליו להתחיל בחינוך תיכון בו הידע הוא הרבה יותר ספציפי ומחולק בצורה ברורה יותר לתחומים. (למשל, במקום להיות מדעי החברה יש היסטוריה, אזרחות, פילוסופיה, גיאוגרפיה וכו '). ברוב המדינות, חינוך בסיסי הוא חובה ואוניברסלי, מה שאומר שהוא לא תלוי במוסדות כמו הכנסייה (אם כי ישנם בתי ספר פרטיים שעושים זאת), אלא שהוא מאורגן ומבוצע על ידי המדינה, מה שמעניק לה הרבה יותר חוש דמוקרטי וכולל.
