הגדרת האידיאליזם הגרמני
האידיאליזם הגרמני הוא זרם פילוסופי של המאה התשע עשרה והוא ממוסגר ברוח הרומנטית של תקופתו. הפילוסוף הייצוגי ביותר של זרם זה הוא הגל וברקע פיכטה ושלינג.
עקרונות כלליים
נקודת המוצא של ההשתקפות הפילוסופית אינה המציאות החיצונית של העולם, אלא הנושא "העצמי" או החשיבה
במילים אחרות, מה שחשוב אינו העולם אלא ייצוגו כרעיון.
האידיאליזם הגרמני הוא ניסיון לענות על שאלה מטאפיזית: כיצד ניתן לדעת את המציאות?
מציאות הדברים מובנת רק מתוך התודעה שיש לבני האדם לגבי המציאות האמורה. במובן זה האידיאליזם הגרמני מנוגד למסורת הריאליסטית, שמורכבת בזיהוי מציאות הדברים עם המחשבה.
אידיאליזם הגלרי
גישתו של הגל מתחילה מהרעיון שטבע ורוח הם תוצאה של המוחלט. למעשה, פילוסופיה היא מדע המוחלט וטענה זו מבוססת על הטיעון הבא:
1) בשלב ראשון רעיונות נוצרים בפני עצמם וברמה זו רוח האדם מתחילה מסובייקטיביות,
2) בשלב שני, רעיונות מובנים מחוץ לעצמם, כלומר בטבע, השתקפות שהיא חלק מהרוח האובייקטיבית
3) הרוח המוחלטת מבינה רעיונות באופן שהסובייקטיבי והאובייקטיבי נעלמים והאמנות, הדת והפילוסופיה הופכים לשלושת הממדים של הרוח המוחלטת.
מבחינתו של הגל, רעיונות הם היסוד לכל הידע ובמובן זה, נימוקיו בשלושת מישורי הרוח מדגישים כיצד רעיונות משנים את מציאות העולם והופכים לאידיאלים.
הסינתזה של האידיאליזם ההגליאני מתגלמת באחד הרעיונות המפורסמים ביותר שלו: אי אפשר להפריד בין מחשבה רציונאלית לבין המציאות והמציאות הגיונית רק אם היא חלק מההיגיון. גישה זו אומרת שהעולם שנוצר מהרעיונות שלנו אינו משהו אבסורדי, ומצד שני, החשיבה ההגיונית שלנו מתחברת למציאות.
תגובתו של מרקס לאידיאליזם הגרמני
הפילוסופיה של מרקס היא מטריאליסטית ולכן מנוגדת לאידיאליזם של הגל. לדברי מרקס, לא תודעת האדם מסבירה את המציאות, אלא התנאים האמיתיים והחומריים הם אלה שקובעים את התודעה.
צילום: פוטוליה - מיהאלי סמו
