הגדרה של רוח שמש
ה רוח סולארית היא תופעה המאופיינת בפליטת גז המורכב מסדרת חלקיקים שניחנת במטען חשמלי, בעיקר מגרעיני אטומי המימן עם מטען אנרגיה גבוה שיכול להגיע ל 100 keV, אם כי הם כוללים גם גרעיני אטומי הליום וכן אלקטרונים. מקורם של יונים אלה בקורונה השמשית, משטח שיכול להגיע לשני מיליון מעלות צלזיוס, בנקודות בהן השדה המגנטי חלש.
תופעה אסטרונומית זו מתרחשת בצורת מחזורים המכונים מחזור הפעילות הסולארית שנמשך כ אחת עשרה שנים ומווסת על ידי השדות המגנטיים של השמש, בהם תקופות של פעילות סולארית גדולה מתחלפות באחרות, בהן תדירותן ועוצמתן יורדות.
החלקיקים המרכיבים את רוח השמש מסוגלים לנוע בחלל במהירות של 450 ק"מ לשנייה, שיכולים להגיע לכדור הארץ בפרק זמן של 3 עד 5 ימים. רוח זו מועברת בחלל כגל רחב ידיים שיכול להגיע לפני השטח של כוכבי הלכת השונים ולהתפשט מעבר לגבולות מערכת השמש שלנו, ולקחת איתו את השדה המגנטי הסולארי כמו גם כמות משמעותית של חומר מפני השטח שלו. שטח החלל הכולל אליו יכולה להגיע הרוח הסולארית נקרא ההליוספרה והוא מוערך להגיע הרבה מעבר לכוכב הלכת פלוטו, כוכב הלכת האחרון במערכת השמש שלנו.
במקרה של כדור הארץ, האטמוספירה של כדור הארץ מסוגלת לעצור את חלקיקי רוח השמש ובכך להוליד תופעות כמו זוהר צפוני בחצי הכדור הצפוני ובדרום בחצי הכדור הדרומי. הסיבה לכך היא התנגשות החלקיקים המרכיבים את רוח השמש עם השדה המגנטי של קטבי כדור הארץ, נלכדים בה ועוברים לחלק מהאטמוספירה המכונה היונוספירה, שם המגע עם הגזים המרכיבים אותה. מוליד פליטת אור המאפיינת את ההילות.
לרוח השמש יש השפעה ישירה על השדה המגנטי של כדור הארץ, והיא מסוגלת לגרום לתופעות כמו הסופה המגנטית, עובדה שעלולה לגרום להפרעה לתקשורת רדיו, וכן להשפיע על הפעולה הרגילה של ציוד כגון לוויינים הממוקמים על מסלול כדור הארץ.
פליטות שמש אלה מסוגלות להפחית את האטמוספירה של כוכבי הלכת בעלי שדה מגנטי נמוך, הנקרא גם מגנטוספירה, ולבטל אותו לחלוטין. הדוגמה האופיינית ביותר לתופעה זו היא מרקורי, כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש שמקבל את ההשפעה הגדולה ביותר מרוחות השמש, הירח שלנו גם חסר שדה מגנטי ולכן אטמוספרה.
