הגדרת אשמה
זה נקרא בשפה שלנו בשם אַשׁמָה לזה פעולה פזיזה או רשלנית, למחדל, שמתבצעת מרצוןכלומר ידיעה שהתנהלות כזו תביא לסיבוך ולפגיעה בצדדים שלישיים.
פעולה פזיזה או רשלנית הגורמת נזק לצדדים שלישיים וסבירה לקבלת עונש שיפוטי
ככלל, פעולות מסוג זה ראויות לענישה שיפוטית. ברגע שהם מתרחשים ומייצרים את הנזק האמור לצד שלישי, רשאי האחרון לנקוט בצעדים משפטיים כנגד מי שגרם לנזק זה, וכפי שמתאים, לקבל פיצוי או התנצלות ציבורית. "חואן צריך לשלם על אשמתו.”
אחריות שיש למישהו לביצוע מעשה פסול
מצד שני, ל אחריות המוטלת על מישהו לאחר שביצע מעשה שגוי אנו מכנים זאת גם אשמה. “ אם לורה נפלה זו אשמתי בכך שלא שלטתי בה כפי שהייתה צריכה להיות.”
אשמה היא תחושה שמשתקפת בדרך כלל במצפונם של אנשים, ובמקרים רבים, במיוחד כשאין כוונה לפגוע באחר, אלא שהנזק נובע מרשלנות, מפנה מקום לחרטה, כלומר האדם מרגיש תחושת אי נוחות אדירה בתוכו להיות על שעשית מעשה רע.
אב שנאלץ להשאיר את ילדיו בהשגחה של צד שלישי מכיוון שהוא צריך לעבוד בדרך כלל מרגיש אשם, אך כמובן, אין כאן שום פעולה פזיזה להטיל ספק, רחוק מכך, אלא הכרח של חיים, עם זאת , אשמה מופיעה וקשה לטפל בה.
התקלה היא מחדל או פעולה פזיזים או רשלניים המביאים לפגיעה באדם אחר וכי בהתאם למצב ולחומרת המעשה, הוא עשוי גם להגיע לסנקציה משפטית.
חוק: מעשה שפוגע ויוצר אחריות אזרחית או פלילית שעליה חייב להתמודד המוציא לפועל
לבקשת ימין, אשמה מתייחסת ל השמטת גילוי נאות של נושאכלומר העובדה שגורמת נזק מניע אחריות אזרחית או פלילית. במשפט האזרחי, בוודאי, הוא יורכב מתשלום סכום כסף לתיקון הנזק שנגרם ובמשפט הפלילי, אשמה יכולה להיות הגורם לעונש אם הפעולה מסווגת כפשע.
ואז, בתחום האזרחי, מי שאשם במשהו יצטרך לתקן את זה כלכלית, ואילו בתחום הפלילי, הוא עלול להיענש בעונש מאסר אם העובדה נקבעת סופית כפשע.
פשע לא נכון. היקפים
מצדו, ה פשע פסול ניתן על ידי המעשה או המחדל שמייצרים תוצאה המתוארת ומאושרת על ידי החוק הפלילי, כתוצאה מכך שלא חזו כי התוצאה תהיה זהה הצפויה, כלומר, היה על האשם לחזות בתוצאה האמורה, אלא להפך לא לפעול עם הטיפול שהמצב טומן בחובו.
אחת הדוגמאות השכיחות ביותר לרצח ולפגיעה שלא כדין, שניהם דמויות פליליות, מתרחשת בהוראת התנועה, כאשר נהג דורס הולכת רגל ללא כוונה קודמת לעשות זאת באופן ברור, אלא משום שהוא מוסח. אם בסופו של דבר הוא יהרוג אותו על אותה פעולה רשלנית, או שהוא לא יקבל דבר מלבד פציעות, הנהג יועמד לדין בגין הריגה או פגיעה שלא כדין, בהתאמה.
ההבדל עם הכוונה
אשמה תמיד תרמז על פעולות פזיזות וחסרי רשלנות, בעוד שבצד השני אנו מוצאים את עצמנו על הונאה שניתן על ידי הידע והרצון לבצע התנהגות עונשית המהווה פשע. לדוגמא, כאשר אדם יורה באחר בכוונה לפגוע בו ישנה כוונה ברורה מאוד, מצד שני, אם אדם מנקה נשק וזה יורה ופוגע באחר בטעות, הוא אשם בפעולה רשלנית בגין לא מוודא שהאקדח נפרק בעת ניקויו, אך לא תהיה שום הונאה.
אשמה אכן תהיה בשני המקרים אך באחד תהיה כוונה מתוכננת ברורה לפגוע בשני, בעוד שבמקרה השני מדובר בתוצר של רשלנות או חוסר ראיית הנולד במשהו.
כמובן ששיקולים אלה מוערכים על ידי השופט כאשר ההליך השיפוטי המקביל נענש למעשים אלה וכך השופט יעריך אם הייתה הונאה או לא, וזה בסופו של דבר מכריע בזמן העונש שיוחס לאדם. .
מצד שני, לבקשת המשרד פְּסִיכוֹלוֹגִיָה, האשמה תובן ככה מחדל או פעולה שיוצרים תחושת אחריות לנזק שנגרם. “בגלל ההחלטה שלנו להיפרד, ילדינו סבלו רבות..”
