הגדרה של בארוק
הבארוק, שהוכר כאחד הסגנונות האמנותיים המורכבים והמפותחים ביותר, היה תנועה אמנותית גלויה לא רק בציור אלא גם בארכיטקטורה, בספרות, בפיסול ובמוזיקה. המרחב הזמני שלו חייב להיות ממוקם בין המאה השבע עשרה לשמונה עשרה, תלוי באזור, להיות עמיד יותר בחלקים מסוימים של מערב אירופה כמו גם באמריקה ההיספנית.
הבארוק התגלה כסגנון שקידמה בעיקר הכנסייה הקתולית לפני קידומם של רעיונות רפורמיסטים ורציונליסטים שניסו לשים את הדת בצד לא רק במרחבים אמנותיים אלא גם בחיי היומיום של יחידים. הבארוק אפיין אפוא על ידי ייצוג רגשות ורגשות ולא בחיקוי גרידא של המציאות שאפפה את אמני התקופה. עבודות בארוק כוללות בדרך כלל נושאים דתיים שהוזנחו על ידי הרנסנס ומבקשים לייצג אותם בצורה אקספרסיבית ביותר.
במקרה של אמנות ציורית, הבארוק יפנה לעוצמת הצבעים ולשימוש בצללים ואורות המייצרים הבחנה עוצמתית בחללים, דמויות מורכבות ואף כאוטיות, הבעה עזה של מבטים וכו '. בארכיטקטורה הבארוק יפתח סגנון מעוטר ומפורט בעליל, בניגוד לרוב לפשטות סגנון הרנסנס. קונסטרוקציות בארוק יבקשו להשתמש בכל השטח הזמין עם אלמנטים כמו העקומה והעקומה הנגדית, בנוסף לעיטורי הפיסול המדהימים שלא הותירו מקום לא מלא. אלמנטים אדריכליים אלה נראים במיוחד באמריקה ההיספנית.
בנוגע למוזיקה ולספרות, הבארוק נקט בצורות אקספרסיביות ומקושטות שמטרתן העיקרית הייתה ביטוי של תחושות חזקות ועמוקות, ייצוג של רוחות מורכבות ורגשיות, אי-פנייה ליניאריות, בין היתר. לבסוף הופיעה האופרה בתקופה זו כצירוף של כל האמנויות בחלל אחד: מוסיקה, פיסול, ציור, תסריט ואדריכלות, כולם משתפים פעולה למימוש יצירות אמנות מרהיבות.
בין הנציגים המובהקים ביותר של סגנון הבארוק עלינו להזכיר ציירים כמו קרוואג'יו, רובנס, רמברנדט, ולסקז, קורטונה, מוזיקאים כמו ויוואלדי, באך, מונטוורדי, הנדל, סקרלטי, פסלים כמו ברניני וסופרים כמו קוויווד או סרוונטס.
