הגדרת דימוי או אמנות פיגורטיבית
למרות שישנן הגדרות רבות לרעיון האמנות, ניכר כי באמצעותו מחפש את הרגש של המתבונן. באמצעות דימויים וייצוגים מועברים רעיונות, ערכים וגישות אסתטיות.
התמונות יכולות להיות משני סוגים: אלה שקרובים למציאות כפי שהיא וכאלה שרחוקים מהמציאות. האמנות או הדימוי הפיגורטיבי מתייחסים לכל יצירת יצירה שמתחברת לעולם האמיתי, עם מה שניתן לצפות בו.
תמונה פיגורטיבית לעומת תמונה לא פיגורטיבית
הראשון הוא כזה שנראה כמו משהו בעולם האמיתי. לפיכך, דיוקן בו מופיע אדם בעל תכונות מוגדרות, טבע דומם נטורליסטי או נוף מציאותי הם כמה דוגמאות לאמנות פיגורטיבית.
זרמים אמנותיים מסוימים הם ביטויים לדרך זו של הבנת אמנות, כגון ריאליזם, אקספרסיוניזם או אמנות פרימיטיבית. בכולם הטבע מחקה בצורה כלשהי. כתוצאה מכך, באמנות הפיגורטיבית ניתן לזהות את היצירות בבירור בפני המתבונן. דרך זו להעמיד את היצירה האמנותית מבוססת על עיקרון כללי: אמנות מחקה את הטבע.
הדימוי הלא פיגורטיבי אינו מתאים לעולם הנצפה, ולכן זהו ייצוג לא אמיתי במובן המחמיר. באופן זה, במקום לתפוס משהו אובייקטיבי, נוצר משהו מהסובייקטיביות של האמן. בצורת ביטוי זו, הקווים, הצורות והצבעים של הציור אינם מתחברים לנושא החשוף, שכן האמן מקרין את מחשבותיו ורגשותיו הרחק מייצוג המציאות כפי שהיא.
אמנות מופשטת על זרמיה השונים היא המגמה המייצגת ביותר של דרך זו להבנת אמנות.
בעיית ההגדרות בביטוי כל מה שקשור ליופי
לכולנו מושג מהי אמנות, אך קשה להציע הגדרה חותכת. עם זאת, יש הסכמה בנושא אחד: זה צורך אנושי.
יחד עם זאת, כל יצירה יצירתית מכוונת להנאה אסתטית
התחום שלומד יופי הוא אסתטיקה. אנחנו אומרים שמשהו יפה כי אנחנו נותנים לו ערך מסוים. אומנות פיגורטיבית ואינה פיגורטיבית הן שתי דרכים להבנת היופי. אמנים פיגורטיביים מדגישים את הממד החיצוני והאובייקטיבי של כל מה שמקיף אותנו, ואילו אמנים לא פיגורטיביים מדגישים את החלק הסובייקטיבי של היופי.
אסתטיקה מנסה לתת תשובות לכל אותן שאלות הקשורות לרעיון היופי. חלק משאלות אלו הן השאלות: האם אנו תופסים את היפה באמצעות רגשות או באמצעות אינטליגנציה? האם יופי קיים כשלעצמו או האם אנו היוצרים אותו? האם הנאה אסתטית היא תוצר הנאה אינטלקטואלי של הנמקה או גם סיפוק חושי בלבד?
צילום: פוטוליה - מיכאיל זהרניצ'ני
