הגדרת קרקע חקלאית
המושג קרקע חקלאית הוא מושג המשמש בתחום הפריון להתייחס לסוג קרקע מסוים המתאים לכל סוגי הגידולים והמטעים, כלומר לפעילות חקלאית או לחקלאות. האדמה החקלאית חייבת להיות תחילה אדמה פורייה המאפשרת צמיחה ופיתוח של סוגים שונים של גידולים אשר נקצרים ומשמשים את האדם ואז הם חייבים להתאים גם למרכיביה לבני אדם.
כאשר אנו מדברים על קרקע חקלאית אנו מדברים על סוג אדמה מיוחד אשר חייב להכיל אלמנטים מסוימים ההופכים אותו לקרקע מתאימה לגידול יבולים. בנוסף להיותה אדמה פורייה, עם הרכב חשוב של חומוס (או החלק האורגני של האדמה), על האדמה החקלאית להכיל חומרים מזינים עיקריים כמו חנקות, אמוניום, זרחן, אשלגן, סולפט, מגנזיום, סידן, נתרן, כלוריד. ואחרים כמו ברזל, נחושת, מנגן, אם כי האחרון במידה פחותה. ניתן לחזק את כל חומרי המזון הללו ולהוסיף אותם באופן מלאכותי באמצעות דשנים שמורחים באזורים הכי זקוקים לו. חשוב שהדשנים בהם נעשה שימוש אינם מזיקים או רעילים מכיוון שאז רעלים אלו ילכו למזון המעובד.
אלמנטים נוספים שיש לשלוט בהם גם בכדי להחשיב אדמה כקרקע מתאימה לחקלאות הם למשל ה- pH של הקרקע, המרקם שלה ומוליכות האנרגיה שלה. שלושת אלה, בפרמטרים נורמליים, יסייעו לגידולים אלה לצמוח בצורה יעילה יותר ואיכותיים יותר, להיות מסוגלים לצרוך על ידי בני אדם ללא כל בעיה ולהפוך למוצרים בעלי עמידות גבוהה ועמידות בפני מזג אוויר או תנאי מזג אוויר סוערים. .
