הגדרה של קוגניטיבי
התואר הקוגניטיבי מקורו במילה הלטינית cognoscere, שפירושה לדעת. בפסיכולוגיה ובפדגוגיה משתמשים במונח זה בהתייחס ליכולת האנושית ללמוד ולהטמיע ידע.
בתחום הפסיכולוגיה
החל משנת 1950 ואילך, הפסיכולוגיה נטשה את ההנחות התנהגותיות על סמך שינויים בהתנהגות והחלה במהלך חדש עם אוריינטציה קוגניטיבית או קוגניטיבית. מגמה חדשה זו מתמקדת בידע של פעילויות נפשיות המתערבות בתפיסה, מחשבה או זיכרון. באופן זה מנותחים ייצוגים נפשיים של יחידים ביחס להיבטים ביולוגיים, תרבותיים וסוציולוגיים.
עבור ז'אן פיאז'ה, תהליך הלמידה הקוגניטיבי או התיאוריה הקוגניטיבית מתמקדים בהבנת המחשבה. במובן זה, החשיבה שלנו קובעת באילו אמונות וערכים אנו מטפלים בחיי היומיום שלנו.
פיאז'ה טוען כי התפתחות קוגניטיבית מתרחשת בארבע תקופות: החישה המוטורית (עד שנתיים), הטרום-מבצעית (משנתיים עד שבע שנים), המבצעית הקונקרטית (משבע עד שתים עשרה) והפעולה הפורמלית (מגיל ההתבגרות). המשמעות היא שההתפתחות האינטלקטואלית של הילד מתחילה בשימוש בחושים ואז נוצרים מושגים בהדרגה.
קידום האינטלקט מתרחש מכיוון שהאדם נוטה לאיזון קוגניטיבי. במילים אחרות, אנו מחפשים איזון נפשי בו חוויותינו האישיות משולבות עם הדפוסים הקודמים שרכשנו.
קוגניטיביזם או קוגניטיביזם כולל סדרה שלמה של תיאוריות הלומדות כיצד אנו מעבדים, שומרים ומפרשים מידע בתודעה. לפיכך, מטרת הפרדיגמה הזו היא לדעת כיצד המוח האנושי מסוגל לחשוב, ללמוד ולפעול.
בתחום הפדגוגיה
בפדגוגיה הקוגניטיבית התלמיד נתפס כמעבד מוביל של המידע שהוא רוכש. יחד עם זאת, על המורה להיות מארגן המידע ומי שמעורר את כישורי החשיבה ללמידה משמעותית אצל התלמיד.
במודל הקוגניטיבי, נטען לתפקידו של הפרט בתהליך הלמידה. במובן זה, על התלמיד להשתתף באופן פעיל בלמידתם ובמקביל, הלמידה תלויה בהתפתחות קודמת של סדרת מיומנויות נפשיות שנרכשו בגיל הרך.
