הגדרת מוסר

מוסר הוא התנהגות בהתאמה וקוהרנטיות עם מצוות המוסר הקבוע והמקובל..

להתנהג באופן התואם את המקסימום הקבוע בחברה ולהתאים לנכונות ולאצילות

זה בדרך כלל קשור לרעיון של פעולה אצילית ונכונה.

בינתיים, עבור מוסר השכל ידוע מכלול אמונות, מנהגים, ערכים ונורמות שאדם או קבוצה חברתית מניחים וכי בדרך כלשהי מתפקדים כמעין מדריך בכל הנוגע לפעולה.

כלומר, מוסר עוזר לנו לדעת אילו פעולות נכונות או טובות ואילו לא, בהיותן רעות ושגויות.

תמיד וכמעט לכל האנשים יש רעיון או חזון לגבי מה טוב או רע, ודווקא על פי הערכה זו מוסד מושתת.

אין הערכה או התחשבות כללית לגבי מוסר, אלא להפך, יש יותר מדרך אחת להבין ולהסתכל על זה.

הנחיות דתיות ואנושיות המקיימות מוסר

לדת יש חזון משלה, ישנה גם הערכה אנושית המשמשת כנקודת התייחסות להערכת התנהגויות של יחידים, בעוד שכל אלה איכשהו מסכימים על נקודה שתצביע על מה נכון או לא בסדר.

וההנחיות או התנאים הללו המתעוררים הם שיוצרים מוסר.

לכל התנהגות שאנשים מפתחים יש מרכיב מוסרי, כלומר, ניתן לשפוט על ידי אחרים ועל ידי עצמנו אם היא נכונה או לא, בין אם היא טובה או רעה, בין היתר.

זה נחשב עקבי למוסר כשהוא טוב.

יש התנהגויות ופעולות שבאופן פריורי נחשבות לא מוסריות, למשל, הן מוערכות באופן שלילי, כך למשל במקרה של הפעלת אלימות כלפי אחרים, חוסר כבוד, סולידריות עם אחרים. וכמובן שיש גם התנהגויות הקשורות לחיובי ומוערך מוסרית כמו להיות: סולידריות, צדקה, אהבה, הקרבת עצמך למען אחרים.

אמנם לא רק שהמוסר מצטמצם לכך, אלא שיש מי שמעדיף להבין זאת כ- ידע הנרכש על הגבוה והנאצל ביותר וכי הפרט יכבד אז תמיד כאשר הוא פועל.

מה שנחשב מוסרי או אמונות לגבי מוסר מוכללים ומקודדים על ידי תרבות מסוימת או בקבוצה חברתית, לפי הצורך, ולכן זה יהיה זה שיסדיר את ההתנהגות של חברי הקבוצה.

כמו כן, זה בדרך כלל לשייך מוסר לעקרונות דתיים ואתיים שחברה מסכימה לכבד תמיד וכי אם הם יופרו, הם ייענשו קשות על ידי מנויהם.

מוסר בדת

במקרה של הקתוליות, למשל, עשרת הדיברות שהציע האל לעמו פועלות בדת זו כמדריך מוסרי. המאמינים, אם כן, חייבים לכבד אותם ולחיות בהתאם להם ואם הם לא יעשו זאת, הם ייענשו על כך.

בהיבט זה, הדת קשה מאוד, אם אין כבוד למצוות אלה, המאמין אינו יכול להיות חלק מהקהילה משום שהוא בוגד בכך.

מכלול הנורמות המוסריות מוגדר כ- מוסר אובייקטיבי, מכיוון שהם קיימים כעובדות חברתיות ללא קשר לשאלה האם הנבדק מחליט לעמוד בהם או לא, בעוד ש מוסר סובייקטיבי הוא מורכב מאותם מעשים שדרכם אדם מכבד או מפר את הנורמה המוסרית.

אם ניקח בחשבון כי פעולותיהם של יחידים מכוונות תמיד להשגת טוב, רעיון האחריות המוסרית יופיע בהכרח מכיוון שאין מחלת נפש או חוסר איזון פסיכולוגי המונע ממנה לעשות זאת, למשל, וזה מונע ממך לחשוב על יצירת עתיד טוב יותר, וכמובן, זה יהיה מתקבל על הדעת תוך שימוש בערכים מוסריים.

והשימוש החוזר האחר במילה מוסר הוא התייחסות לאיכות הפעולות, מה שהופך אותם לטובים ומקובלים מבחינה מוסרית.

לא ייאמן, במאה ה -21 ממשיכים להתווכח על מוסר האירוטיות.

עלינו לומר כי מקובל גם לפגוש אנשים בעלי תקן כפול, פירוש הדבר שהם מציעים דרך להיות ולפעול ובפעולה הם עושים את ההפך והשלילי לחלוטין. למשל, מי שקורא להיות בסולידריות עם אחרים ובפועל הוא אנוכי.