הגדרת תעשיית פלדה
תעשיית הפלדה היא תעשייה המתמקדת בשינוי מינרל, ברזל. מינרל זה הופך בדרך כלל בכבשן פיצוץ, מתקן תעשייתי שבו ברזל מומס בקפסולה גלילית בה הדלק המוצק מהקולה עובר תגובות כימיות שהופכות אותו לברזל.
השגת ברזל בתעשיית הפלדה מיועדת למתכת אחרת, פלדה. עם זאת, ישנן טחנות פלדה שמקבלות פלדה ישירות מגרוטאות ברזל.
היירה, פיסת הפאזל איתה מתחיל התהליך
כל המוצרים המתקבלים מברזל מהווים את תעשיית הפלדה, תעשייה כבדה המייצרת סדרה שלמה של מתכות בעלות ערך אסטרטגי רב (טונגסטן, ניקל, כרום או מנגן). ממתכות אלו ניתן לייצר כלים מגוונים מאוד הקשורים לכל מיני פעילויות כלכליות (בניית בתים, תעשיית רכב, תעשיית חיל הים, מכונות כבדות).
ההיסטוריה של תעשיית הפלדה
עד המאה השמונה עשרה, ברזל הושג על ידי חימום שכבות של עפרות פחם בתנורים בגובה כמה מטרים. התוצר שהתקבל היה מסה של ברזל שהיה צריך לעבוד באדום בחישול ולספוג לאחר מכן פטיש אינטנסיבי. כך הושג ברזל יצוק. התנורים צרכו כל כך הרבה פחם שהעץ נעשה נדיר. בשל כך עלה הצורך למצוא סוג אחר של דלק. בבריטניה הגדולה היו פיקדונות של פחם מינרלי פחם, אך הוא נשרף בקושי.
מציאת תשובה
בתחילת המאה ה -18 נמצא פיתרון: להשתמש בנגזרת של פחם מינרלי, קולה, שהושג בזיקוק פחם בתנורי פיצוץ. כדי להפעיל את הבעירה בתנורי קולה היה צורך להזרים זרם אוויר עז, שהושג ממנוע הקיטור. מאז תעשיית הפלדה החלה לייצר צינורות, קורות וחביות, אלמנטים בסיסיים בתעשיות הכבדות השונות. תהליך תעשייתי זה היה הבסיס לעידן חדש, המכונה המהפכה התעשייתית.
במאה התשע עשרה התפשטה הפיתוח התעשייתי מבריטניה לשאר מדינות מערב אירופה. ההליכים להמרת ברזל לפלדה היו יקרים למדי, אך בסביבות 1850 הומצא ממיר שהפך ברזל לפלדה. לשינוי זה בתעשיית הפלדה היו השלכות בתעשיות המתכות, בתעשיית הטקסטיל, במכונות חקלאיות וייצור כל מיני כלים.
