הגדרת אפיסטמולוגיה
אפיסטמולוגיה היא המדע החוקר את הידע האנושי ואת הדרך בה הפרט פועל לפיתוח מבני המחשבה שלהם. עבודת האפיסטמולוגיה נרחבת וקשורה גם להצדקות שבני אדם יכולים למצוא לאמונותיהם ולסוגי הידע שלהם, ולומדים לא רק את המתודולוגיות שלהם אלא גם את הסיבות, היעדים והאלמנטים הפנימיים שלהם. אפיסטמולוגיה נחשבת לאחד מענפי הפילוסופיה.
התנאי 'תוֹרַת הַהַכָּרָה'בא מיוונית, כלומר ידע' אפיסטמה 'ומדע או לימוד' לוגו '. באופן זה, שמו האטימולוגי קובע כי מדע אפיסטמולוגי יעסוק בניתוח הידע, במיוחד בכל הנוגע לידע המדעי, זה שיש לו מושא מחקר מוגדר, עם שיטות ומשאבים מדידים, עם מבני ניתוח והפקת השערות.
העניין האנושי בידע קיים מאחר ויכול היה להשתמש בתבונה וליצור עמה התקדמות טכנולוגית, תרבותית, פוליטית, חברתית, כלכלית ומכל הסוגים. כאן נבנה העניין להבין כיצד האדם מתוודע למה שמקיף אותו, האם זה תוצר של הטבע או תוצר של יצירתו שלו. שאלות כמו אופי הידע, רכישתו, הצורך שלו והתפתחותו הקבועה בתולדות האנושות חיוניות לאפיסטמולוגיה. עבור היוונים הקדמונים, חיפוש הידע פירושו חיפוש אחר אושר וסיפוק מוחלט של האדם.
במובן זה, אפיסטמולוגיה עבדה מאז הקמתה עם אלמנטים כמו ידע אך גם עם תפישות האמת, האמונה וההצדקה שכן כולם קשורים בקפידה לדור הידע.
