הגדרת יחסי עבודה
מערכת היחסים שנוצרה בין שניים או יותר במקום העבודה או בעבודה נקראת יחסי עבודה. יחסי עבודה הם אלה שנוצרים בין מי שמציע את כוח האדם שלהם (פיזי או נפשי) לבין מי שמציע את ההון או אמצעי הייצור עבור האדם הראשון שיבצע את המשימה (דוגמה לכך תהיה העובד של משרד והבעלים או הבוס שמעניקים לו את מרחב העבודה בתוספת כל המשאבים הדרושים לביצוע המשימה).
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של יחסי עבודה הוא שהם בדרך כלל לא מאוזנים במובן זה שיש תמיד מישהו שיש לו את הכוח להתחיל או לסיים אותם בהתאם לנוחותם, ואותו אדם הוא זה שמעסיק את העובד או שמספק את אמצעי הייצור כדי שיוכל לעבוד. במקרים רבים יחסי עבודה הופכים לבעייתיים כאשר המעסיק משתמש בכוח זה לטובתו בצורה מוגזמת לביצוע טיפולים לא טובים או פרקטיקות של התעללות בעבודה.
ליחסי עבודה יש כמה אלמנטים שמארגנים אותם באופן אוניברסלי. מצד אחד, אחד המרכיבים החשובים ביותר בכל יחסי עבודה הוא השכר או התשלום אותו יקבל האדם עבור עבודתו. ניתן להטיל את סכום השכר באופן אוניברסלי (למשל, עבור פעילות ספציפית ידוע שהמינימום המוסכם חייב להיות כל כך הרבה כסף) או שהוא יכול להשתנות בהתאם לנסיבות ספציפיות (אם העובד הוא עצמאי, אם העבודה הוא זמני, אם זה לפי שעה, אם משלמים שעות נוספות וכו '). באופן כללי, המדינה אחראית על קביעת מדיניות המכבדת את זכויות העובדים בתחום הציבורי והפרטי, ולמרות שידוע כי התחומים הציבוריים יציבים יותר בהקשר זה, ניתן לשלוט גם על התחומים הפרטיים. מדינה.
נושא חשוב נוסף בתחום יחסי העבודה הוא החוזה, אם כי הוא אינו קיים באופן אוניברסלי או היסטורי מכיוון שבמשך תקופה ארוכה נוצרו (וממשיכים להתבסס) יחסי עבודה על סמך דבר האנשים המעורבים. החוזה הוא המסמך שבו ניתן לבצע את תנאי העבודה, סוג המשימה, סוג התשלום וסוגים אחרים של תוספות (למשל, התאמת השכר במקרה של תקופות אינפלציה או עקב עלייה משימות). החוזה הוא החלק המשפטי החשוב ביותר ביחסי העבודה ועליו לכבד אותו על ידי שני הצדדים.
