הגדרת ליברטו
אנו מבינים לפי ליברטו יצירה כתובה המשמשת כמדריך לשחקני סרט או יצירה תיאטרלית. הליברטו מורכב בדרך כלל מהדיאלוג שעל שחקנים כאלה לחזור ולפרש ובנוסף, אינדיקציות לגבי עמדות במרחב בו הם פועלים (יושבים על כיסא), תנועות (כניסה לחדר) או מידע על הבמה, הסביבה ואחרים. אינדיקציות אלו שאינן חלק מהדיאלוג אינן נקראות או מתפרשות, אלא פשוט משמשות להקלת יצירת הסצנה.
הליברטות קמו היסטורית עם הייצוגים התיאטרליים הראשונים, אלה שקמו ביוון העתיקה (אם כי אצל חלקם הם כבר קיימים מאז הציוויליזציה המצרית). הליברטות, או הצורות הפרימיטיביות הללו של מה שאנו מכירים כיום ליברטו, נכתבו כדי להדריך את השחקנים בדיאלוגים וכנראה שהיו פשוטים בהרבה ממה שהליברטו כיום. קיומם של ליברטות ניתן למצוא הן בימי הביניים והן מאוחר יותר בעידן המודרני בו ויליאם שייקספיר היה ללא ספק אחד הנציגים המובילים של ליברטי להצגות.
לליברטות צורה או מבנה דומים פחות או יותר בכל המקרים. הם מחולקים למעשים או לסצנות שבהם מתקיימים מערך מעשים או דיאלוגים קשורים. בכל סצנה מבררים, ככל האפשר, את המיקום של כל דמות, את הסביבה בה הם נמצאים ומידע אחר, ואז ממשיכים לדיאלוג נכון בין הדמויות השונות במחזה. דיאלוג זה נכתב ומבהיר את שמו של כל אדם המדבר או מתקשר עם האחרים. בליברטות יש לסמן את המילים והצלילים ואפילו השתיקות כדי שהשחקנים יוכלו לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק.
