הגדרת הוויה
כמו כן, המונח ישות מתייחס אלינו למהות ולטבע שההוויה מחזיקה, למשל, הוויה של כל בעל חיים תהיה קיום מחד ורביה מאידך.
המונח הוויה משמש בדרך כלל להתייחס לאותם דברים שנוצרו ושהם ניחנים בחיים, בני אדם ובעלי חיים נחשבים לישויות, מכיוון שכשאנחנו מדברים על הוויה אנו יודעים מיד שאנחנו מדברים על משהו שהוא, שיש לו חיים וקיום משלו.
בינתיים, להוויה יש נוכחות מיוחדת בהקשר פילוסופי ולכן, בתוך הפילוסופיה, זו הייתה במשך מאות שנים שאלה שנשבה רבות על ידי פילוסופים והוגים בכל הזמנים, וכמובן שהייתה נתונה למגוון של גישות. .
באופן מסורתי וכפי שהזכרנו בתחילת סקירה זו, המונח הוויה נתפס כמילה נרדפת לישות או לישות, כלומר כמו לומר דבר שיש בו קיום ואוטונומיה.. אך אם אנו מתעמקים במחשבתם של אותם פילוסופים גדולים כמו אריסטו או אפלטון, אנו מוצאים סתירות מסוימות ורציניות ביחס למושג ההוויה.
אולם משום שאצל אפלטון, למשל, ההוויה היא הרעיון, לעומת זאת, היותו של פרמנידס זה מה שקיים או קיים, זה שמתנגד לאין ובשביל אריסטו, שהרחיב קצת יותר את מה שהציע פרמנידס, תוך שהוא לוקח קצת את המשמעות שזה נתן למונח, הוויה היא האינטימית ביותר מכל מה שקיים או קיים, כי לדבריו לא הכל באותו אופן.
מהסתירות הפילוסופיות הללו צצו שתי תפיסות, כמובן שלא שונה, על המונח.
מצד אחד ה תפיסה חד-משמעית של הוויה אשר טוען כי ההוויה היא המאפיין הכללי ביותר של דברים שונים, כלומר, כל השיקולים המיוחדים מתבטלים, ומשאירים ומייבאים את העובדה שהם, שזה מתאים להם להיות.
ומצד שני, ה תפיסת הוויה אנלוגית, טוען שהוויה היא מה שניתן לייחס לכל מה שאינו אך בדרכים שונות, הוויה היא מה שמייחדים אובייקטים ודברים שונים, אך גם חופפים. בשביל זה, ההפך ממושג ההוויה לא יהיה כלום.
